רומא - האטרקציות החשובות

​

המדרגות הספרדיות

​

המדרגות הספרדיות הן גרם מדרגות ברומא, בירת איטליה, המקשר בין הפיאצה די ספניה לבין הפיאצה טריניטה די מונטי וכנסיית טריניטה דיי מונטי.

גרם המדרגות הכולל 136 מדרגות נבנה במימון הדיפלומט הצרפתי סטפנו גופייר, בעלות של 20,000 סקודי בין השנים 1723–1725 במטרה לקשר בין שגרירות ספרד לוותיקן עם הכנסייה (וזה מקור השם של גרם המדרגות).

המדרגות תוכננו על ידי האדריכל פרנצ'סקו דה סאנקטיס, ושופצו מספר פעמים. 

​

פיאצה די ספניה

​

במרכז הכיכר נמצא פסל הסירה של פייטרו ברניני ובנו ג'ובאני לורנצו ברניני, המכונה "מזרקת הספינה" או הברקאצ'ה ( הסירה הישנה ).

​

הרעיון של הקמת המזרקה במקום זה נבע לאחר הצפה של נהר הטיבר שהביאה לכך שסירה נסחפה בשטיפון והגיעה למקום זה. המזרקה נבנתה במימון האפיפיור אורבנוס השמיני.

לאורך ההיסטוריה הכיכר הייתה מרכז ההתכנסות והמגורים של אמנים וסופרים אירופים רבים. המשורר האנגלי ג'ון קיטס התגורר בבית הסמוך לכיכר ונפטר בו בשנת 1821, ובית זה הפך למוזיאון לזכרו.

​

בפינה הדרום מזרחית של הכיכר מוצב עמוד ה"אימקולטה" (לידת הבתולין) שהוקם בשנת 1854 ולרגליו פסלים של דוד המלך ומשה רבנו.

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

כיכר ונציה

​

כיכר ונציה או פיאצה ונציההיא כיכר במרכז רומא, הקרויה על שם ארמון ונציה הסמוך לה.

​

הכיכר נמצאת לרגלי גבעת הקפיטולין בסמוך לפורום רומאנום, ולאנדרטת ויטוריו אמנואלה השני (ה"ויטוריאנו").

​

הכיכר מהווה למעשה הכיכר המרכזית של רומא כיום. הכיכר נמצא באזור בו היה ממוקם בעת העתיקה שדה מרס, ומקושרת בויה דל קורסו לפיאצה דל פופולו, בויה דיי פורי אימפריאלי לקולוסיאום ובויה דל פלבישי למרכז רומא.

​

על אף מיקום הכיכר במרכז צירי תחבורה ראשיים (מפגש הויה דל קורסו עם הויה דיי פורי אימפריאלי בכיכר אין רמזורים. אמנם התחבורה הפרטית מוגבלת באזור אך כאשר נדרשת ניתוב התנועה עולה על דוכן במרכז הכיכר שוטר המכוון את התנועה ועושה זאת בתנועות ידיים אופייניות, המושכות את ציבור התיירים לצלם את עבודתו המקצועית בתור מנצח לכאורה על תנועת כלי הרכב.

​

הכיכר שימשה מוקד לאסיפות עם בימי שלטונו של בניטו מוסוליני אשר קבע בארמון ונציה את מקום מושבו. נאומיו בפני ההמונים בכיכר הועברו לכל רחבי איטליה באמצעות הרדיו הציבורי ושודרו באמצעות רמקולים חזקים בכיכרות האחרים לתרועות ההמונים ובארגון חברי המפלגה הפשיסטית. היה זה אחד האירועים החשובים אשר השפיעו על דעת הקהל באיטליה לקראת היציאה לכיבושים של אתיופיה ולכניסה למלחמת העולם השנייה. 

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

 

כיכר קמפידוליו

​

לא רחוק מהפנתאון נמצאת גבעת הקפיטול. אחת מהגבעות עליה נבנתה רומא. בראש הגבעה תוכלו לטייל בהנאה רבה בכיכר קמפידוליו הנחשבת לביתו של המוזיאון הקאפיטוליני. כיכר קמפידוליו נחשבת ליצירה ארכיטקטונית מרשימה והילדים יוכלו ליהנות מהפסלים הענקיים (ראש ורגל) של הפסל קונסטנטין. לחובבי האומנות  מומלץ להיכנס גם אל מוזיאון קפיטוליני המציג את אחת התערוכות הגדולות בעולם של פסלים עתיקים ואת עבודותיו של אמן הבארקו- ברניני.  ה’קמפידוליו’, היתה המרכז הדתי של רומא העתיקה, גבעה עם מקדשים אליה היו עולים לרגל מהעיר לצורך הקרבת קורבנות, לאחר נצחונות במלחמה או בחגים דתיים. הגבעה והמקדשים באו לסמל את רומא כ’קפוט מונדי’ – ראש העולם. לאורך ההיסטוריה של העיר, הקמפידוליו נשאר מרכז השלטון העירוני, וכיום נמצאת שם עיריית רומא. הכיכר עוצבה במאה ה-16 על ידי מיכלאנג’לו, לאחר שהתבקש על ידי האפיפיור פאולוס ה-3 פרנזה לשפר את המראה הבוצי והמדכדך של עיר הבירה. מיכלאנג’לו שינה את צורת הכיכר לטרפז, הוסיף ארמון שלישי, בנוסף לשני הארמונות שהקיפו אותה, עיצב את גרם המדרגות וקישט אותה בפסלים. בקצה הכיכר, ליד מדרגות הכניסה לעירייה, נמצא פסל הזאבה המפורסם, הוא סמלה של רומא. ב’מוזיאונים הקפיטוליניים’, שנפתחו לאחר שיפוץ מתמשך בשנת 2000, אוספים רבים של פיסול יווני ורומי, צילומים ורישומים עתיקים של רומא, תערוכות אמנות מתחלפות, ובית הקפה בעל תצפית נפלאה על העיר.

 

​

​

​

 

 

 

 

 

 

 

​
 

הגטו היהודי ובית הכנסת הגדול של רומא

הקהילה היהודית של רומא היא עתיקה ביותר, ונוסדה לפני כ-2200 שנה, עם בואם של שליחי יהודה המכבי לרומא, שביקשו את עזרת הרומים במלחמתם נגד אנטיוכוס אפיפנס. חלקם ראה כי טוב והתיישב בעיר, ותחת שלטונו של יוליוס קיסר זכתה הקהילה הקטנה לחופש פולחן דתי וכלכלי. הקהילה שגשגה, עסקה במסחר ושמרה את נוסח התפילה והסידור הירושלמי. אחרי חורבן בית המקדש הגיעו לרומא שבויי יהודה, והקהילה גדלה. בימי הביניים המוקדמים נחקקו לראשונה מספר חוקים מגבילים. אחרי גירוש ספרד הגיעו לאזור איטליה כ-200,000 יהודים, מתוכם כמה עשרות אלפים לרומא. במאה ה-16 פרסם האפיפיור פאולוס הרביעי קאראפה מנשר, בו טען כי לא יתכן שרוצחיו של ישו יתגוררו בכפיפה אחת עם נוצרים. אז החלה ההפרדה, הרובע בו נצטוו יהודי העיר להתגורר הפך לגטו והוקף ע”י חומה ושעריו היו נפתחים בבוקר ונסגרים בלילה. יהודים נצטוו ללבוש סימני זיהוי משפילים על הבגדים: הנשים חויבו ללכת עם צעיף כחול (שהיה אז מקובל לסמן בו פרוצות) והגברים נאלצו לעטות בד צהוב, שבו היה מקובל לסמן חולי צרעת. על יהודים נאסר לעסוק במלאכות מסויימות והם סחרו רק בגטו. נאסר עליהם לבנות בתי כנסת והם ריכזו את כל חמשת בתי הכנסת שלהם בבניין אחד, שנקרא " חמש האסכולות "

כשהוקם הגטו, התגוררו בו 3000 יהודים, וכשנהרס לאחר 320 שנה, עם איחוד איטליה והפיכתה של רומא לבירתה ב-1870, התגוררו בו 7000. בסמוך לרחוב הראשי של הגטו, המשמש גם כיום כמרכז הקהילה, נמצא בית הכנסת הגדול של רומא – שנבנה ב-1904 על חורבותיו של הגטו ומשמש כמרכז הקהילה היהודית. הוא נבנה על ידי האדריכלים קוסטה וארמאני בסגנון ליברטי. זהו מבנה מפואר, בעל כיפה מרובעת, שביקש להשיב לקהילה היהודית, שקשורה כל כך בהיסטוריה הרומית, את כבודה. בתוך בית הכנסת נמצא מוזיאון ובו פריטים וכלי קודש שנאספו מיהודי הקהילה, ספרים, מסמכים, צילומים ותעודות. 

 

 

כיכר קמפו די פיורי

​

כיכר ‘שדה הפרחים’ משמשת בשעות הבוקר ככיכר שוק מרהיבה ותוססת, מלאה דוכני פירות, ירקות, גבינות וכלי בית. למרות חיוניותה העכשווית, נהגה בעבר האינקוויזיציה לערוך כאן הוצאות פומביות להורג. ג’ורדאנו ברונו, שפסלו ניצב במרכז הכיכר, הועלה כאן על המוקד בשנת 1600. בשעות אחר הצהריים מפונה ומנוקה השוק, ובערב הופך המקום לאזור בילוי הומה, מוקף ברים, בתי קפה ומסעדות. כדאי להציץ גם בכיכר פארנזה הסמוכה, בה נמצא אחד מארמונות הרנסאנס היפים ביותר שנבנו ברחבי רומא – פאלאצו פארנזה. בכיכר נמצאות שתי אמבטיות עצומות, שנלקחו ממרחצאות קרקלה, והובאו לצורך עיצוב הכיכר במאה ה-17

 

פיאצה נבונה

​

 אחת הכיכרות הנעימות והיפות ביותר בעיר, נבנתה על חורבות היפודרום רומי שהקים הקיסר דומיטיאנוס במאה ה-1 לספירה. בתקופתו ובימי הביניים התקיימו כאן מרוצי סוסים. אפיפיורים היו נוהגים להציף את הכיכר במים, כדי להעלות מופעים קומיים של קרבות ימיים. במרכז הכיכר נמצאת מזרקת ארבע הנהרות, שעיצב ברניני, המייצגת את ארבע הנהרות הגדולים בעולם שהיה ידוע אז: הנילוס, הגנגס, הדנובה וריו דלה פלטה. כדאי לבקר בכיכר בשעות הערב, כשיא מתמלאת חיים: ציירי רחוב, להטוטנים, שחקנים וזמרים.

 

הוותיקן

​

מוזיאון הוותיקן הוא קומפלקס של מבנים ששימשו כארמונות האפיפיורים בעבר ובהם אולמות, גלריות, מסדרונות ואגפים שלמים שבהם מרוכזים כעת כל אוצרות האמנות שנאספו במשך השנים. חלקן מתנות שנשלחו אל הוותיקן, חלקם ממצאים ארכיאולוגים שנחשפו במהלך חפירות, חלקם יצירות שהוזמנו על ידי האפיפיורים כדי לפאר ולקשט את מעונם. לא ניתן לראות בביקור אחד את כל מה שיש למוזיאון הזה להציע, אך כדאי לשלב את הרצון לראות דברים נוספים מלבד ‘הקפלה הסיסטינית’, הנמצאת בקצה המסלול, ובין הצורך להגיע אליה לא מרוטים מדיי מעייפות. התחילו בפינקוטקה, גלריית התמונות, שנמצאת מיד מימין לכניסה, אחרי שעליתם עם המדרגות הנעות. כאן תמצאו את ‘ההשתנות’ של רפאל, ‘ההורדה מן הצלב’ של קארוואג’יו ו’הירונימוס הקדוש’ של לאונרדו דה וינצ’י. בקרו באוספים המצריים, בחצר בלוודרה המתומנת, שם נמצא פסל ה’לאוקון’, עברו דרך גלריית המפות בקרו בחדרים של רפאל, וסיימו בקפלה הסיסטינית. תקרת הקפלה המפורסמת ביותר בעולם עוצבה על ידי מיכלאנג’לו בהזמנת האפיפיור יוליוס ה-2, והיא נחשבת ליצירת מופת של תקופת הרנסאנס. מיכלאנג’לו צייר על התקרה המקומרת את בריאת העולם, המתוארת מספר בראשית. שנים אחר כך מצייר מיכלאנג’לו גם ‘יום הדין’ הפסימי, בקיר שמאחורי המזבח.

​

מזרקת טרווי- מזרקת המשאלות

 

מזרקת טרווי היא אולי המזרקה הרומאית המפורסמת ביותר. מה שהביא לפרסומה, היה הסרט ‘שלוש מטבעות במזרקה’ (1945) וכן סרטו של פליני ‘לה דולצ’ה ויטה’ (1960). המזרקה נבנתה בקצה של אמת המים ‘אקווה ורג’ינה’, אחת מאמות המים שבנו הרומים כדי לספק מים לעיר. טרווי היה שמה של הנערה שהראתה לחיילים הרומים היכן נמצאים המעיינות, מהם יוכלו להוביל את המים. במאה ה-15 עוצבה הבריכה על ידי אלברטי, ובמאה ה-18 הוזמן הפסל ניקולה סלבי אל האפיפיור, שהטיל עליו ליצור מזרקה שתקשט את הבריכה. סלבי תכנן מזרקה המציגה את ממלכת הים, עלייה חולש האל נפטון, רכוב על מרכבת צדף ונישא על ידי סוסונים. המזרקה מפוסלת בסגנון הברוק: לא סימטרי, תיאטרלי, מקושט ומלא הפתעות. המנהג הנפוץ ביותר בין התיירים הבאים לכאן הוא להסתובב כשגבם אל המזרקה ולזרוק מטבע אל המים, תוך הבעת משאלה לחזור ולבקר שוב בעיר הכל כך מיוחדת הזו – רומא.

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

הפנתאון

​

הפנתאון (‘בית כל האלים’) הוא אחד המבנים היפים והשמורים ביותר שנשתמרו מתקופת רומא העתיקה. הוא נבנה על ידי מרקוס אגריפס בשנת 24 לפני הספירה כמקדש לכל כוכבי הלכת. מכאן בא הרעיון לבניית הכיפה העגולה, המזכירה את השמיים. במרכז הכיפה נקבע חור דרכו נכנסו קרני השמש, וממנו היתמר עשן הקורבנות שהוקרבו. לאחר שנשרף בשנת 80 לספירה, נבנה מחדש על ידי הקיסר אדריאנוס, במאה ה-2, והוקדש לכל האלים, ומכאן שמו. במרוצת הזמן נגרמו לבניין נזקים, הוא נשדד, רעפי הברונזה המוזהבים נבזזו והותכו לשימוש מחדש על ידי האפיפיורים, אך עדיין עומד עד היום בשלמותו, כשכיפתו המושלמת נחשבת לאחד משיאי הבנייה הרומית. בתוך הפנתאון, שהפך לכנסייה במאה ה-7, קבור המלך ויטוריו עמנואל השני וכן קברו של הצייר רפאל.

 

הטיבר

​

אורכו של הטיבר 405 ק"מ. הוא יוצא מהמדרונות הדרומיים של הר פומאיולו (ואז הוא בגובה של כ-1,250 מטרים). שם הוא זורם במדרון צר, אך לאחר כמה מאות קילומטרים, הוא עובר לזרימה במדרון רחב ומתון.

​

לאחר שהוא מתנקז באגן  וממשיך לרמת לאציו, הוא מתפתל ומתמזג עם יובל הנרה. הטיבר מגיע לרומא, עובר דרכה בפרברים הנקראים אוסטיה (בדרום), ופיומיצ'ינו (בצפון), כ-35 ק"מ לפני שנשפך לים הטירני, דרך מישור מרובה ביצות. לפני שהוא נשפך, הוא מתפלג לשתי זרועות, שנשפכות ביחד לים הטירני.

​

בחלקו הדרומי של עיקול נהר הטיבר ברומא, נמצא אי הטיבר.

הנהר נושא איתו כמויות עצומות של סחף, ולכן מימיו כה דלוחים, והסחף גם מרחיב את היבשה שסביב הנהר ב־2-3 מטרים כל שנה. ספינות נהר קטנות, בעלות משקל כולל של עד 150 טון, יכולות להפליג במימי הנהר, אפילו לכמה עשרות קילומטרים מעבר לרומא.

​

סביר להניח שהשם טיבר הוא שם טרום לטיני.

טיברינוס היה מלך אגדי של אלבה לונגה, וככל הנראה, טבע בנהר האלבולה, שלאחר מכן הוחלף שמו לטיבר. לנהר ערך היסטורי הקשור לתקומתה של רומא. נאמר כי האחים רמוס ורומולוס ננטשו בנהר, עד שהזאבה הידועה הצילה אותם ממוות.

 

טרסטוורה

הוא הרובע ה-13 מבין רובעי העיר רומא בירת איטליה.

רובע טרסטוורה נמצא דרומית לקריית הוותיקן, על גדתו הדרומית - מערבית (השמאלית) של נהר הטיבר. בדרומו, גובל הרובע ברובע בורגו - הרובע ה-14 של רומא.

​

מקור שמו של הרובע מלטינית: "טרנס טיברים" שמשמעו "מעבר לטיבר". 

​

שנת 509 לפנה"ס עם הקמת הרפובליקה הרומית החלו להתיישב דייגים לאורך חוף הנהר, וגם לאורך גדת טרסטוורה. בהמשך עם גידולה של העיר רומא לכיוון שדה מרס, החלה התיישבות גם לגדתו המערבית של הנהר - בעיקר של מהגרים מהמזרח התיכון (ובהם יהודים רבים) ואזור מגוריים זכה לכינוי "פלאטיאָה יוּדיאוֹרוּם".

​

בתקופת שלטונו של הקיסר אוגוסטוס בשל גודלה של האוכלוסייה שישבה באזור זה, הפך האזור לאחד מ14 רובעי העיר - שנקרא בשם "רובע 14" ובהמשך כונה "טרנס טיברים". בשיא תקופת האימפריה הרומית נבנו מספר וילות של עשירי רומא באזור טרסטוורה, ובהן הוילה של יוליוס קיסר וגניה שנקראו "גני קיסר".

​

בתקופת שלטונו של הקיסר אורליאנוס נבנתה חומת אורליאנוס אשר הקיפה את העיר כולה, ובין היתר גם את רובע טרסטוורה וגבעת הוותיקן. ברובע נבנו שתים מהכנסיות העתיקות ביותר ברומא: בזיליקת סנטה מריה אין טרסטוורה ובזיליקת סנטה צ'צ'יליה אין טרסטוורה.

בימי הביניים הפך הרובע לרובע צפוף של סמטאות צרות ומתפתלות, ועד תקופת שלטונו של האפיפיור סיקסטוס הרביעי בשלהי המאה ה-15 לא היו רחובות הרובע מרוצפים. סיקסטוס הורה על ריצוף הרובע בלבנים, ואלה הוחלפו בהמשך במרצפות אבן. בשנת 1744 שינה האפיפיור בנדיקטוס ה-14 את גבולות הרובע, וקבע את גבולותיו כפי שהם היום.

תושבי הרובע, המבודדים מיתר תושבי רומא בשל הנהר החוצה את העיר, יצרו תרבות שונה מעט מייתר חלקי העיר, ונוהגים לחוג פסטיבל הייחודי לרובע.

גם כיום שומר הרובע על ציביון ימי הבינים שלו, בשל הרחובות הצרים והמרוצפים אבן, והרובע הפך בשל כך לרובע אמנים ולאתר תיירות פופולרי. ברובע ממוקמת אוניברסיטת ג'ון קאבוט, האקדמיה האמריקאית של רומא וכן קמפוסים של מכללת תומאס מור לאמנויות הליברליות ושל בית הספר לאדריכלות של אוניברסיטת ווטרלו הקנדית.

 

פסל משה- מיכלאנג'לו

​

הוא פסל שיש מאת האמן האיטלקי בן תקופת הרנסאנס מיכלאנג'לו בואונרוטי, המציג את דמותו של משה רבנו.

​

הפסל נועד להיות אחד מן המרכיבים המרכזיים במצבה מפוארת שהזמין האפיפיור יוליוס השני ממיכלאנג'לו בעבור עצמו. המצבה המפוארת, שאמורה הייתה להיות מוקמת בבזיליקת פטרוס הקדוש, לא הוקמה מעולם, ומיכלאנג'לו יצר במקומה מצבה פשוטה יותר, העומדת בקפלה בבזיליקת סן פייטרו אין וינקולי על גבעת האסקלין ברומא. הפסל עשוי שיש, וגובהו 2.35 מטרים.

​

משה מתואר יושב כשהוא לבוש מעין טוגה או בד כשפלג גופו העליון עירום. ביד אחת הוא אוחז אל גופו לוח מרובע המסמל את לוחות הברית, ואילו ידו השנייה מונחת בחיקו. ראשו עטור הזקן מופנה לשמאל, והוא מביט בריכוז אל נקודה מרוחקת מאתנו. מיכלאנג'לו תיאר את זקנו כמפותל וארוך ומגיע עד לחיקו. הוא נעול סנדלים בעלי רצועות עור הקשורות על שוקיו.

על ראשו עיצב מיכלאנג'לו זוג קרניים קטנות. ייצוג זה בא ככל הנראה בעקבות פרשנות מוטעה של הנאמר בשמות "כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו" (ל"ד, כט), שבתרגום הוולגטה תורגם כאילו הכוונה היא לקרן כאיבר בגוף ולא לקרן אור. ואולם יש הטוענים כי לא סביר שמיכלאנג'לו, איש רנסאנס בעל השכלה רחבה וידע בשפות, הוטעה בעקבות תרגום הוולגטה כאשר עמדו בפניו תרגומים נוספים והמקור, ולכן הסיבה לכך עודנה בגדר חידה. מבחינה פיסולית הקרן מצביעה על כיוון שמדגיש את מבטו המרוחק של משה והמנוגד לזרועו הנטויה.

 

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

הקולסאום

​

הקולסאום הוא אמפיתיאטרון אליפטי בנוי מבטון ואבן, שנמצא במרכז רומא שבאיטליה. הקולוסיאום הוא האמפיתיאטרון הגדול ביותר שנבנה אי פעם, ונחשב בימיו וגם כיום לאחת מהיצירות הגדולות של ההנדסה והאדריכלות הרומית.

 

הקולוסיאום שוכן ממזרח לפורום הרומאי. בנייתו החלה על ידי הקיסר אספסיאנוס בשנת 70 לספירה והושלמה בשנת 80 לספירה בידי בנו הקיסר טיטוס, שיפוצים נוספים נעשו בידי הקיסר דומיטיאנוס - כולם קיסרי השושלת הפלאבית ששלטה ברומא במאה ה-1 לספירה. לפיכך שמו הרשמי של הקולוסיאום הוא "האמפיתיאטרון הפלאבי".

​

על פי הערכות, מספר הצופים המרבי בקולוסיאום היה בין 50,000 ל-80,000, והוא שימש לתחרויות גלדיאטורים ותצוגות קרב כגון קרבות ימיים, מסעות ציד, הוצאות להורג, שחזורי קרב היסטוריים ודרמות מיתולוגיות. המבנה חדל לשמש כמוקד בידור בראשית ימי הביניים ונעשו בו שימושים שונים כגון: דיור, סדנאות, מסדרים דתיים, מבצר, מחצבה ועוד.

אף שבמהלך השנים נהרס חלק גדול מהקולוסיאום בשל רעידות אדמה הרסניות ושוד עתיקות, הקולוסיאום מהווה סמל בלתי רשמי של העיר רומא ושל קיסרות רומא. זהו אחד מאתרי התיירות הפופולריים ביותר בעיר רומא ובעל קשרים הדוקים עם הכנסייה הקתולית והאפיפיור.

​

בשנת 1980 נרשם כאתר מורשת עולמית של ארגון אונסק"ו, וב-7 ביולי 2007 נבחר כאחד משבעת פלאי תבל החדשים.

​

המופעים

​

בבסיס המופעים של הקולוסיאום עמדה גישת ה"לחם ושעשועים" של האצולה הרומאית. לפי גישה זו על השלטון לספק לתושבים כמות בסיסית של לחם כדי שלא ירעבו ושעשועים בחינם. לכל אזרחי רומא היה כרטיס כניסה חינם למופעים. מקום הישיבה של האזרחים היה בהתאם למעמדם: במושבים התחתונים ישבו הסנאטורים, מעליהם ישבו הלוחמים, מעליהם המורים ולבסוף האזרחים הרגילים. את הנשים הושיבו במושבי העץ שהיו ממוקמים במעלה המבנה, מעל כל מושבי השיש של הגברים. לקיסר היה מעבר מיוחד וכיסא מיוחד ביציע הנמוך ביותר.

​

כשגלדיאטור הפסיד בקרב יכול היה לבקש את רחמי הקהל. אם הקהל הניף את מטפחותיו כלפי מעלה הוא בעצם אומר למנצח תרים את הנשק ותרצח אותו הרי שהגלדיאטור המובס הפסיד את חייו, אולם אם הקהל סימן באגודלו כלפי מטה, היה על הגלדיאטור המנצח להוריד את הנשק ולא לפגוע ביריבו.

מספר היסטוריונים נוצרים דתיים טוענים כי הקיסרים הרומאים היו משליכים נוצרים לתוך הזירה כדי להוציאם להורג על ידי חיות הטרף שהוצגו שם. אולם, אין עדות ממשית לכך שנוצרים נטרפו שם במיוחד בשל נצרותם.